בס"ד
| נכות עקב קפיצה לבריכה. |
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעניין נזקיו של התובע חי כהן (להלן: התובע), יליד נובמבר 1972, אשר נפגע ביום 25.7.86 שעה שקפץ "קפיצת ראש" לבריכה של קיבוץ אפיקים (להלן: הקיבוץ).
ביום המקרה הגיע התובע עם הוריו לקיבוץ לביקור אצל הורי אמו, חברי הקיבוץ. בבית הורי האם פגשו באיתמר גורביץ, אחי אמו של התובע, ובאשתו (להלן: הדודים) וילדיהם, שאף הם הגיעו לביקור. משפחת הדודים עמדה לצאת לרחוץ בבריכת הקיבוץ, והתובע, שהיה שחיין טוב, הצטרף אליהם.
היה זה בהסכמת הוריו.
בבריכה, בעוד הדודים יושבים בצד המזרחי על כסאות, ליד שפת הבריכה, התובע ויונתן – בנם של הדודים, שהיה אז בן 11 בערך – ביצעו קפיצות למי הבריכה. הם קפצו קפיצות ראש משולי הבריכה בצידה המזרחי ממקום הנמצא בערך במחצית אורכו של הדופן הצדדי של הבריכה, בסמוך לסולם שבאמצעותו ניתן להכנס למים (תמונה נ/13). תוך כדי הקפיצה משפת הבריכה, היה על הנערים לחלוף במעוף מעל מזרון ים, אשר צף במרחק של כחצי מטר מדופן הבריכה. הנערים הכניסו את המזרון הצף לבריכה, כדי שהקפיצה למים תבוצע בצלילה ומעבר לאותו מזרון. הקפיצות בוצעו במקום שבו עומק המים היה בין 1.35 מ' ל-1.40 מ'.
את הקפיצות היה התובע מבצע על ידי כך שהיה רץ לעבר דופן הבריכה, ומבלי לעצור היה קופץ למים קפיצת ראש לכיוון קרקעית הבריכה. כך קפץ מספר פעמים, עד שלאחר אחת הקפיצות ראתה נערה שישבה בסמוך שאין הוא עולה על פני המים. לפתע הבחינה אותה נערה שגופו של התובע עולה ויורד במים, ולאחר זאת זינק דודו של התובע אל המים לכיוון של התובע.
את הקפיצות ביצעו התובע ובן דודו כשהם קופצים מצד הבריכה בו ישבו הדודים, ובעת ריצתם לכיוון דופן הבריכה על מנת לקפוץ למים חלפו לידם.
על פי קביעת בית המשפט, גם אחרים קפצו למים מאותו מקום בו קפץ התובע, אך האחרים נהגו לקפוץ קפיצה שטוחה יותר מזו שקפץ התובע, ואף לא הוכח שאחרים קפצו למים לאחר ריצה. קפיצותיו של התובע היו חריגות מבחינת מהירות הריצה שלו לכיוון הבריכה לצורך הקפיצה.
מכל מקום, עקב אותה קפיצה אחרונה שקפץ התובע למים, הוא נפגע בראשו ובעמוד השידרה שלו, וכתוצאה מכך הפך לקוודרופלג ונגרמה לו נכות של 100% בגין שיתוק הגפיים.
בית המשפט קמא קבע, כאמור, כי הדודים אליהם התלווה התובע אחראים אף הם בעוולת הרשלנות מאחר והיה עליהם למנוע את קפיצותיו המסוכנות של התובע. לאור זאת קבע בית המשפט כי על הדודים לשפות את הקיבוץ בשיעור של 25% מכלל הפיצויים שהקיבוץ יחוייב לשלם. על קביעה זו ערערו הקיבוץ והדודים. הקיבוץ טוען, כי יש להטיל על הדודים חבות גדולה יותר בגין התרשלותם, ואילו הדודים טוענים, כי כלל לא היה מקום להטיל עליהם אחריות.
הקיבוץ ישא בהוצאות התובע בערעורים אלה בסך 50,000 ש"ח; ובהוצאות מגן דוד אדום, ההורים והדודים בסך 15,000 ש"ח לכל אחד משלושה אלה.
מומלץ לעיין בפסק הדין המלא שמספרו : 4637/91 (ע"א).