בס"ד
אשם תורם-השלכות על גובה הפיצוי.
נהג חסר רישיון הלכה למעשה חסר ביטוח אישי.
אשר על כן, אין מנוס אלא לתבוע לפי פקודת הנזיקין את מי שאשם בתאונה, אם יש כזה. אין כל מניעה להגיש תביעה, ובמיוחד כאשר נזקי הנפגע גבוהים, בידיעה כי גם אם יקבע כי לנפגע אשם תורם של 80% לדוגמה, עדיין פיצוי בגין 20% של נזקי גוף על סך כולל של 5 מליון שקלים לדוג', יפצה את הנפגע בכמיליון שקלים.
חשוב לציין, כי מליון שקלים אילו הם בבחינת "לעג לרש" או "לעג לנכה" שכן סכום הפיצוי הכללי נועד "להחזיר את המצב לקדמותו" אין כאן רווח לנפגע אלא פיצוי חלקי ביותר.
אין כל ספק כי הוכחת האחריות וחלוקת האחריות מציבים את הנפגע במצב של חוסר וודאות לגבי שיעור הפיצוי, אם בכלל, לעומת נפגעי חוק הפיצויים שפטורים מלהוכיח אחריות ומשכך אין להם כל אשם תורם.
פסקי הדין הבאים מדגימים את "המחיר" שעלול לשלם חסר הרישיון בתביעתו לפי פקודת הנזיקין.
6.2 תביעתו של המנוח נאג'י עמאד אבו ריש ז"ל נ' כלל חברה לביטוח. (אשם תורם 100%)
בקליפת אגוז, טוענים התובעים כי התאונה ארעה עקב פריצת מי ביוב והצפת הכביש, דבר שגרם להחלקת הרכב, איבוד השליטה, סטייה לנתיב הנגדי, התנגשות באוטובוס ולתוצאה הטרגית. לטענת התובעים, מצב תחזוקתי זה של הכביש הוא באחריות הנתבעת 2/המועצה המקומית ירכא (להלן: "המועצה" או "הנתבעת"), ויש לחייב אותה בפיצוי בגין הנזק.
המועצה הכחישה בכתב ההגנה את ההצפה הנטענת. לטענתה, לא נרשמה תלונה על פריצת מי ביוב מהשוחות במועד התאונה, וגם אם תקבע שהייתה פריצת מי ביוב, הרי שאין קשר סיבתי בין מים אלו לבין התאונה, הואיל וחקירת המשטרה העלתה כי הסיבה לתאונה היתה נהיגתו במהירות מופרזת של המנוח, מחוּסַר רשיון הנהיגה. לחילופין, היא טוענת, למקרה שתקבע אחריות, כי יש להשית אשם מכריע המתקרב לשיעור 100% על המנוח או אשם תורם בשיעור ניכר אחר.
נפסק ע"י כב' השופטת איילת דגן, ביום 18.6.2012, כי למנוח אשם תורם בשיעור של ,100% ולכן עזבונו אינו זכאי לפיצוי מהנימוקים הבאים:
"נסיעה על כביש רטוב מגשם היא עניין של יום ביומו ואינה סיבה כשלעצמה לתאונות (וראה גם חוות-דעת המומחה מטעם התובעים שמסכים לתזה זו), אלא אם כן הנוהג לא מתאים את נהיגתו לתנאים אלה. מי שמבחין בכביש רטוב, צריך להאט את נסיעתו ולהתאים את נהיגתו לתנאי הדרך.
המנוח, כמי שחסר כישורי נהיגה, הואיל ומעולם לא קיבל רשיון נהיגה, חייב היה לנהוג במשנה זהירות, ברם על פי התוצאה הטרגית מסתבר יותר כי לא כך נהג, ובעניין זה חשוב לשוב ולהדגיש כי זולת אותה תאונה לא נרשמו תאונות נוספות כתוצאה מאותה זרימה משוחת הביוב.
"העולה מן המקובץ הוא, כפי שהסיק אף בוחן התנועה של המשטרה, כי המנוח נהג במהירות מופרזת, נכנס לעקומה ולכביש שהיה רטוב ובשל השילוב של מהירות מופרזת וחוסר מיומנות בכישורי נהיגה בסיסיים (כצפוי אצל מי שטרם קיבל רישיון נהיגה), איבד שליטה על הרכב ואפילו לא ניסה לבלום, סבסב וסטה שמאלה, עד שהתנגש בעוצמה רבה באוטובוס.
אני קובעת איפוא כי התאונה נגרמה בשל אשמו המלא של המנוח או אשמו המכריע, וכי העובדה שזרמו מי ביוב בעת התאונה, גם אם היא מהווה מפגע כשלעצמו, לא יצרה את הקשר הסיבתי הנדרש בין אותו מִפגע לכאורה לבין התאונה, ובנסיבות אלה אין להטיל אחריות על המועצה.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה. ממילא ובהתאמה, נדחית ההודעה לצדדים השלישיים. בנסיבות הטרגיות המיוחדות של העניין, אין צו להוצאות".[1]
[1] ת.א. 12039-07 עיזבון המנוח נאג'י עמאד אבו ריש ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (חיפה), פורסם בנבו.