תאונת דרכים? הולך רגל "ניכנס" ברכב

וינוגרד רחל נ ג ד

1. לוי רוני

2. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.    בין הצדדים קיימת מחלוקת אם התאונה שארעה לתובעת ובה נפגעה ונגרמו לה נזקי גוף נכנסת להגדרה של תאונת דרכים על פי האמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

2.    העידו לפני התובעת והנתבע 1 שהיה נהג משאית. מעדותם עלה כי ביום האירוע, חנתה המשאית, לצורך פריקה וטעינה של סחורה. הנתבע 1 החנה שם את המשאית.

אין מחלוקת כי למשאית רמפה, ולצורך הפריקה והטעינה פתח נהג המשאית את הרמפה והורידה אל הכביש. על פי עדותו הרמפה צמודה לכביש. התובעת העידה כי סיימה את קניותיה,באותה עת הייתה גדר המפרידה את הכביש. מדובר בגדר נמוכה, על פי תמונה שהוגשה. התובעת העידה כי חיפשה מקום לחצות את הכביש בו אין גדר שכזו, וזאת כדי שלא לדלג על הגדר האמורה. לפי עדותה, היא החלה לחצות את הכביש, אולם נתקלה ברמפה של המשאית ונפלה. עקב כך נגרמו לה נזקי גוף. הנתבע 1 העיד כי הוא נהג להחנות את המשאית לצרכי פריקה וטעינה. באותה עת היה מותר להחנות רכב באותו מקום לצרכי פריקה וטעינה. לפי עדותו הוא נהג לפתוח את הרמפה. הוא היה הולך לחנות והעובדים היו עוסקים בפריקה ובטעינה. לדבריו, הוא לא נהג להשאיר פועל כדי שיזהיר את הולכי הרגל מפני הרמפה.

3.    לאור עדויות אלה, אני מקבל את גרסת התובעת כי התכוונה לחצות את הכביש, וכי אכן רגלה נתקלה ברמפה שהיתה צמודה לכביש. אני מקבל את העובדה שהתובעת לא יכלה לראות את הרמפה שהיתה בצבע דומה לצבע הכביש, עיניה היו מופנות לכיוון הליכתה, דבר שהוא סביר.

4.    התובעת טוענת כי חלה על המקרה ההגדרה של תאונת דרכים, בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, כאשר מדובר ב"מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו…"

6.    אמנם, אין מחלוקת כי ביום האירוע היה מותר לנתבע 1 לחנות במקום לצורך פריקה וטעינה. אולם כאמור אין די בכך כדי להכריע בשאלה אם מדובר בחניה אסורה לצורך הגדרת המקרה כתאונת דרכים.

7.    עוד יאמר, כי שאלת יצירת הסיכון התעבורתי צריכה להיבחן במישור הסיכון שנוצר כלפי הנפגע, או מי שפגע ברכב החונה, ובמקרה זה התובעת שהיתה הולכת רגל.

8.    לטעמי, גם אם היה מותר לתובע להחנות את משאיתו לצורך פריקה וטעינה, הרי פתיחת הרמפה, השארתה פתוחה על הכביש מבלי להזהיר את הולכי הרגל יצרה סיכון תעבורתי כלפי הולכי הרגל שחוצים את הכביש. סבורני כי מדובר בסיכון שיש לצפותו שכן מדובר באזור השוק, אזור הומה אדם.

9.    כאמור בפסק דין אדרי חובה על בית המשפט לבחון האם מתקיים קשר סיבתי הן עובדתי והן משפטי בין החניה האסורה לבין הנזק שנגרם, דהיינו יש לבחון אם החניה המסויימת היא שיצרה את הסיכון שהביא להתרחשות הנזק.

10.  לאור העובדות שהוכחו לפני, אין ספק כי במישור העובדתי הוכח קשר בין החניה האסורה הכוללת פתיחת הרמפה לבין אירוע התאונה והתרחשות הנזק, שהרי אלמלא אותה חניה לא היה נגרם לה נזק. גם באשר לקשר הסיבתי משפטי, גם הוא מתקיים במקרה זה, היות והתובעת פגעה ברמפה ונפלה עקב היות הרמפה מונחת על הכביש, היינו עקב חניה אסורה של הרכב הקשורה לסיכון תעבורתי, ולא עקב כל גורם אחר שהוא.

11.  בנסיבות העניין, הגעתי לידי מסקנה כי האירוע שלפני הוא בגדר תאונת דרכים, ועל כן חובה על הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה.

12.  בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת עבור ניהול ההליך עד כה, הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

13.  לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה, ראוי למנות בשלב זה מומחה בתחום האורטופדיה כדי שיבדוק את התובעת ויערוך חוות דעת רפואית. החלטת מינוי תישלח למומחה ולצדדים.

ניתן היום י"ח באדר, תשס"ז (8 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

מומלץ לעיין בפסק הדין המלא שמספרו: 5296/06.